משנה: חָמֵשׁ חֲבוּרוֹת שֶׁשָּֽׁבְתוּ בִטְרִיקְלִין אֶחָד בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים עֵירוּב לְכָל חֲבוּרָה וַחֲבוּרָה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים עֵירִוּב אַחַת לְכוּלָּן. וּמוֹדִין שֶׁאִם מִקְצָתָן שְׁרוּיִין בַּחֲדָרִים אוֹ בָעֲלִיוֹת שֶׁהֵן צְרִיכִין עֵירוּב לְכָל חֲבוּרָה וַחֲבוּרָה:
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ומודין. ב''ה שאם מקצתן שרוים בחדרים או בעליות. בגמרא פריך פשיטא אלא דה''ק ומודים שבזמן שהן חלוקין במחיצות המגיעות לתקרה דהוי כעין חדרים וכעין עליות דבהא כ''ע לא פליגי שצריך ליתן פת לכל חבורה וחבורה:
ובית הלל אומרים עירוב אחד לכולן. וכגון שחלוקין הן במחיצות נמוכות שאינן מגיעות לתקרה דבהא פליגי בית הלל וקסברי שכאנשי בית אחד הן חשובין ואינן צריכין אלא עירוב אחד לכולן לערב עם בני החצר ואם היה העירוב בא אצלן אינן צריכין ליתן פת לעירוב כדין הבית שמניחין בו העירוב שא''צ ליתן את הפת:
בית שמאי אומרים עירוב לכל חבורה וחבורה. לפי שרשויות שלהן חלוקין הן והוו להו כחמשה בתים וצריך לכל חבורה ליתן פת לעירוב החצר וה''ה דלב''ש אם באו להוציא מרשות זו לזו צריכין עירוב ביניהן ורבותא קמ''ל שאפי' אם רוצין לערב עם שאר בני החצר להיות מותרין לטלטל בחצר צריך עירוב לכל חבורה וחבורה:
מתני' חמש חבורות ששבתו בטריקלין אחד. טרקלין הוא בית ארוך ורחב כמושב המלכים וחלקוהו לחמשה חבורו' וכל אחת מהן יש להן פתח להחצר וצריכין לערב עם שאר בני החצר:
הלכה: פיס'. בַּעַל הַבַּיִת שֶׁהָיָה שׁוּתָף לִשְׁכֵינִים כול'. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רִבִּי יְהוּדָה. בְּדֶרֶךְ הָאָרֶץ שָׁנוּ. לָזֶה בַיַיִן וְלָזֶה בַיַיִן. הוֹאִיל וְאֵנוֹ מַקְפִּיד עַל תַּעֲרוּבָתוֹ אֵין צָרִיךְ לְעֵרֵב. לָזֶה בַיַיִן וְלָזֶה בַשֶּׁמֶן. הוֹאִיל וְהוּא מַקְפִּיד עַל תַּעֲרוּבָתוֹ צָרִיךְ לְעֵרֵב. רִבִּי בָּא בַּר כַּהֲנָא רַב חִייָה בַּר אַשִּׁי בְשֵׁם רַב. בִּנְתוּנִים בִּכְלִי אֶחָד הִיא מַתְנִיתָא. מָמַר רִבִּי זְרִיקָן. טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי שִמְעוֹן. שֶׁכֵּן דַּרְכָּן לִשְׁתוֹתָן אֲנִיגָרוֹן. תַּנֵּי. רִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן תַּדֵּאי אוֹמֵר. בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ אֲסוּרִין עַד שֶׁיֶּעֵרְבוּ. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רַב. הֲלָכָה כְרִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן תַּדֵּאי. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא. אַתְיָא דְּרִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן תַּדֵּאי כְרִבִּי מֵאִיר. 41a הֵיידָן רִבִּי מֵאִיר. אָמַר רִבִּי מָנָא. רִבִּי מֵאִיר דּוּ אָמַר. עַל יְדֵי עֵירוּב עַל יְדֵי שִׁיתּוּף. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵירִבִּי בּוּן. רִבִּי מֵאִיר דּוּ אָמַר שֶׁאֵין מְעָֽרְבִין לְאָדָם אֶלָּא מִדַּעְתּוֹ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי מָנָא כְרִבִּי זְעִירָא. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַב כְרִבִּי מֵאִיר. רִבִּי זְעִידָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בָּעֵירוּבִין וּבְתַעֲנִית צִיבּוּר נָהֲגוּ הַכֹּל כְּרִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אַף בִּמְגִילַּת אֶסְתֵּר נָהֲגוּ הַכֹּל כְּרִבִּי מֵאִיר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שוין. בית שמאי ובית הלל שאם היו שותפין בעיסה או בתבשיל שנחשבין כבית אחד והן מערבין עירוב אחד לכולן ור' שיין הקשה על זה מעתה נימא שאפי' מקצתן שרוים בחדרים או בעליות אם הן שותפין בעיסה או בתבשיל שאינן צריכין אלא עירוב אחד לכולן:
אלא כן אנן קיימין כשהיו פפיליונות גבוהות עשרה. כלומר ולא היו מגיעין עד התקרה דבה פליגי בית שמאי סברי מכיון שגבוהות עשרה חולקות הן והוי להו כרשויות חלוקין ובית הלל סברי הואיל ואינן מגיעות עד התקרה לאו כרשויות חלוקין חשיבי:
אם בשהיו מגיעות עד הקורה כ''ע מודים שהן מערבין עירוב לכל חבורה וחבורה. וכלומר אפי' אין גבוהין עשרה שהרי כשרויין בחדרים ובעליות בפני עצמן הן ואם אינן מגיעות עד הקורה כ''ע מודים שכבית אחד הוא שהרי אין המחיצות גבוהות עשרה:
מה אנן קיימין. לאותן המחיצות המחלקין בין כל חבורה וחבורה:
פפיליון. כך נקרא בלע''ז למחיצה המפסקת כעין אהל וברבה בפסוק ויהי ביום כלות משה אין כבודי לדבר עם בתי בפרהסיא אלא עשו לה פפיליון ואהא מדבר עמה מתוך פפיליון:
גמ' טריקלין לפניהם כחצר של בתים. כלומר דמיירי שהטרקלין הוא לפנים ופתוח הוא לכל אחד ואחד להחצר והרי הוא כחצר לבתים שהבתים פתוחין לחצר כך אלו ששובתים הן בטרקלין שלפני' וכדמסיים ואזיל שהיו שם פפיליונות והן נסרים שעושין לחלק בין כל חדר וחדר של הבית הגדול וכמי שהן בתים חלוקין לכל חבורה וחבורה שרויה בחדר בפני עצמו:
אף במגלת אסתר נהגו הכל כר''מ. כדתנן בפ''ב דמגילה מהיכן קורא אדם את המגילה ויוצא בה ידי חובתו ר' מאיר אומר כולה ונהגו כר' מאיר:
ר' זעירא בשם ר' יוחנן בעירובין. בהא דלעיל ובתענית ציבור בהאי דריש פ''ג דתעני' כדקאמר התם דיש נשיאות כפים במנחה בתעניות ובמעמדות כדגריס התם תני זו דברי ר' מאיר ובשתיהן נהגו כר''מ וגרסינן להא נמי שם וכן במגילה:
על דעתיה דר' מנא. שאומר דהאי ר''מ דס''ל ע''י עירוב ע''י שיתוף א''כ הוא כר' זעירא דלקמיה דאמר נהגו הכל כרבי מאיר בעירובין ולא דהלכה כן אלא שנהגו כך והכי אמר ר' זעירא עלה לקמן בהלכה ז':
על דעתיה דרב. דאמר הלכה כר''א בן תדאי. וא''כ אי ר''מ דר' מנא הא נהגו בלבד אמרינן אלא כר''מ כלומר כהאי ר''מ דקאמר ר' יוסי ברבי בון דטעמא הויא לפי שאין מערבין לאדם אלא לדעתו:
גמ' רבי בא בשם רבי יהודה בדרך הארץ שנו. כלומר לפי שכך הוא הסדר שעל היין אינן מקפידין על תערובתו לפיכך לזה ביין וכו' אין צריך לערב ואף על פי שאינו בכלי אחד לזה ביין ולזה בשמן כו':
בשם רב. דדוקא בנתונים בכלי אחד היא מתניתא אבל בשני כלים אפי' לזה ביין ולזה ביין צריכין לערב:
טעמא דרבי שמעון. שאפילו לזה ביין ולזה בשמן אין צריכין לערב שכן דרכן לשתותן ליין ושמן כשהן מעורבין והוא אניגרון:
תני. בתוספתא פרק ה':
בין כך ובין כך. אפי' לזה ביין ולזה ביין צריכין לערב ואין סומכין על השותפות שיש להם:
היידן ר' מאיר. איזהו דרבי מאיר:
ר' מאיר דהוא אמר על ידי עירוב על ידי שיתוף. כלומר שצריך שניהן עירובי חצרות ושיתופי מבואות ובתוספתא בפ''ו נשנה כך משתתפין במבוי ומערבין בחצרות שלא לשכח עיקר העירוב דברי רבי מאיר וחכמים אומרים או מערבין או משתתפין ולרבי מאיר דסבירא ליה אין סומכין על העירוב במקום השיתוף וטעמא שלא לשכח עיקר העירוב וה''נ ס''ל לר''א בן תדאי דאף לזה ביין ולזה ביין צריכין שיערבו ואין סומכין על השותפות שלהן וכדי שלא לשכח עיקר העירוב:
אמר ר' יוסי בר' בון. האי ר''מ דהוא. אמר שאין מערבין לאדם אלא לדעתו וס''ל דאף בשיתוף מבואות הדין כן והכי אמר בהדיא בתוספתא שם אמר ר''מ מפני מה אמרו אין מערבין לאדם אלא לדעתו לפי שאין רוצה שישתתפו עמו אחרים בחלקו וה''ה הא דר''א בן תדאי דטעמא הויא שהעירוב הוא שלא לדעתו:
הלכה: פיס'. חָמֵשׁ חֲבוּרוֹת שֶׁשָּֽׁבְתוּ בִטְרִיקְלִין כול'. טְרִיקְלִין לִפְנֵיהֶם כְּחָצֵר שֶׁלְבָּתִּים. הָיוּ שָׁם פַּפִּילְיוֹנוֹת. כְּמִי שֵׁהֵן בָּתִּים. מָה נָן קַייָמִין. אִם בְּשֶׁהָיוּ פַּפִּילְיוֹנוֹת מַגִּיעוֹת עַד הַקּוֹרוֹת. כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁהֵן מְעָֽרְבִין עֵירוּב לְכָל חֲבוּרָה וַחֲבוּרָה. אֵין שָׁם פַּפִּילְיוֹנוֹת מַגִּיעוֹת עַד הַקּוֹרוֹת. כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁמְעָֽרְבִין עֵירוּב אֶחָד לְכוּלָּן. אֶלָּא כֵן אֲנָן קַייָמִין בְּשֶׁהָיוּ פַּפִּילְיוֹנוֹת גְּבוֹהוֹת עֲשָׂרָה. שָׁוִין שֶׁאִם הָיוּ שׁוּתָפִין בָּעִיסָּה וּבְתַבְשִׁיל שֶׁהֵן מְעָֽרְבִין עֵירוּב אֶחָד לְכוּלָּן. רִבִּי שִׁייָן בָּעֵי. מֵעַתָּה אֲפִילוּ מִקְצָתָן שְׁרוּיִין בַּחֲדָרִים אוֹ בָעֲלִיּוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שוין. בית שמאי ובית הלל שאם היו שותפין בעיסה או בתבשיל שנחשבין כבית אחד והן מערבין עירוב אחד לכולן ור' שיין הקשה על זה מעתה נימא שאפי' מקצתן שרוים בחדרים או בעליות אם הן שותפין בעיסה או בתבשיל שאינן צריכין אלא עירוב אחד לכולן:
אלא כן אנן קיימין כשהיו פפיליונות גבוהות עשרה. כלומר ולא היו מגיעין עד התקרה דבה פליגי בית שמאי סברי מכיון שגבוהות עשרה חולקות הן והוי להו כרשויות חלוקין ובית הלל סברי הואיל ואינן מגיעות עד התקרה לאו כרשויות חלוקין חשיבי:
אם בשהיו מגיעות עד הקורה כ''ע מודים שהן מערבין עירוב לכל חבורה וחבורה. וכלומר אפי' אין גבוהין עשרה שהרי כשרויין בחדרים ובעליות בפני עצמן הן ואם אינן מגיעות עד הקורה כ''ע מודים שכבית אחד הוא שהרי אין המחיצות גבוהות עשרה:
מה אנן קיימין. לאותן המחיצות המחלקין בין כל חבורה וחבורה:
פפיליון. כך נקרא בלע''ז למחיצה המפסקת כעין אהל וברבה בפסוק ויהי ביום כלות משה אין כבודי לדבר עם בתי בפרהסיא אלא עשו לה פפיליון ואהא מדבר עמה מתוך פפיליון:
גמ' טריקלין לפניהם כחצר של בתים. כלומר דמיירי שהטרקלין הוא לפנים ופתוח הוא לכל אחד ואחד להחצר והרי הוא כחצר לבתים שהבתים פתוחין לחצר כך אלו ששובתים הן בטרקלין שלפני' וכדמסיים ואזיל שהיו שם פפיליונות והן נסרים שעושין לחלק בין כל חדר וחדר של הבית הגדול וכמי שהן בתים חלוקין לכל חבורה וחבורה שרויה בחדר בפני עצמו:
אף במגלת אסתר נהגו הכל כר''מ. כדתנן בפ''ב דמגילה מהיכן קורא אדם את המגילה ויוצא בה ידי חובתו ר' מאיר אומר כולה ונהגו כר' מאיר:
ר' זעירא בשם ר' יוחנן בעירובין. בהא דלעיל ובתענית ציבור בהאי דריש פ''ג דתעני' כדקאמר התם דיש נשיאות כפים במנחה בתעניות ובמעמדות כדגריס התם תני זו דברי ר' מאיר ובשתיהן נהגו כר''מ וגרסינן להא נמי שם וכן במגילה:
על דעתיה דר' מנא. שאומר דהאי ר''מ דס''ל ע''י עירוב ע''י שיתוף א''כ הוא כר' זעירא דלקמיה דאמר נהגו הכל כרבי מאיר בעירובין ולא דהלכה כן אלא שנהגו כך והכי אמר ר' זעירא עלה לקמן בהלכה ז':
על דעתיה דרב. דאמר הלכה כר''א בן תדאי. וא''כ אי ר''מ דר' מנא הא נהגו בלבד אמרינן אלא כר''מ כלומר כהאי ר''מ דקאמר ר' יוסי ברבי בון דטעמא הויא לפי שאין מערבין לאדם אלא לדעתו:
גמ' רבי בא בשם רבי יהודה בדרך הארץ שנו. כלומר לפי שכך הוא הסדר שעל היין אינן מקפידין על תערובתו לפיכך לזה ביין וכו' אין צריך לערב ואף על פי שאינו בכלי אחד לזה ביין ולזה בשמן כו':
בשם רב. דדוקא בנתונים בכלי אחד היא מתניתא אבל בשני כלים אפי' לזה ביין ולזה ביין צריכין לערב:
טעמא דרבי שמעון. שאפילו לזה ביין ולזה בשמן אין צריכין לערב שכן דרכן לשתותן ליין ושמן כשהן מעורבין והוא אניגרון:
תני. בתוספתא פרק ה':
בין כך ובין כך. אפי' לזה ביין ולזה ביין צריכין לערב ואין סומכין על השותפות שיש להם:
היידן ר' מאיר. איזהו דרבי מאיר:
ר' מאיר דהוא אמר על ידי עירוב על ידי שיתוף. כלומר שצריך שניהן עירובי חצרות ושיתופי מבואות ובתוספתא בפ''ו נשנה כך משתתפין במבוי ומערבין בחצרות שלא לשכח עיקר העירוב דברי רבי מאיר וחכמים אומרים או מערבין או משתתפין ולרבי מאיר דסבירא ליה אין סומכין על העירוב במקום השיתוף וטעמא שלא לשכח עיקר העירוב וה''נ ס''ל לר''א בן תדאי דאף לזה ביין ולזה ביין צריכין שיערבו ואין סומכין על השותפות שלהן וכדי שלא לשכח עיקר העירוב:
אמר ר' יוסי בר' בון. האי ר''מ דהוא. אמר שאין מערבין לאדם אלא לדעתו וס''ל דאף בשיתוף מבואות הדין כן והכי אמר בהדיא בתוספתא שם אמר ר''מ מפני מה אמרו אין מערבין לאדם אלא לדעתו לפי שאין רוצה שישתתפו עמו אחרים בחלקו וה''ה הא דר''א בן תדאי דטעמא הויא שהעירוב הוא שלא לדעתו:
משנה: הָאַחִין הַשּׁוּתָפִין שֶׁהָיוּ אוֹכְלִין עַל שׁוּלְחַן אֲבִיהֶן וִישֵׁנִין בְּבָתֵּיהֶן צְרִיכִין עֵירוּב לְכָל אֶחָד וְאֶחָד. לְפִיכָךְ אִם שָׁכַח אֶחָד מֵהֶם וְלֹא עֵירֵב בִּיטֵּל רְשׁוּתוֹ. אֵימָתַי בִּזְמַן שֶׁמּוֹלִיכִין אֶת עֵירוּבָן לְמָקוֹם אֶחָד אֲבָל אִם הָיָה עֵירוּב בָּא אֶצְלָן אוֹ שֶׁאֵין עִמָּהֶן דִּיוּרִין בֶּחָצֵר אֵינָן צְרִיכִין לְעָרֵב:
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
או שאין עמהן דיורין בחצר. ולא הוזקק הבית הזה לעירוב ג''כ הן אינן צריכן לערב וכדאמרן דלענין זה לאו כחלוקין ממש הן ואם הן רוצין לערב עם חצר אחרת אינן צריכין עירוב לכל אחד ואחד אלא עירוב אחד לכולן:
אבל אם היה עירוב בא אצלן. שהעירוב מבני החצר בא אל בית אביהן ולא הוזקק ליתן פת דקי''ל בית שמניחין בו העירוב אינו צריך ליתן פת הלכך לענין זה חשיבין הן כמאותו בית עצמו דהרי מכל מקום נוטלין פרנסתן מאותו בעל הבית ומכיון שהבית הזה אינו זקוק ליתן פת אינם צריכין הן לערב:
אימתי בזמן שמוליכין את עירובן למקום אחד. כלומר שיש כאן דיורין עמהן באותו חצר ומערבין הן ומוליכין העירוב למקום אחד. באחד מבתי בני החצר והואיל והוזקק לעירוב מכח הדיורין שבחצר שאוסרין על בית אביהן ובית אביהן אוסר על הדיורין והלכך צריכין עירוב לכל אחד ואחד מכיון שחלוקין הן ואינן אוכלין תמיד על שולחן אחד כדאמרן:
לפיכך. הואיל וצריכין מן הדין עירוב לכל אחד ואחד הלכך אם שכח אחד מהן ולא עירב מבטל הוא רשות שצריך ביטול רשותו:
מתני' האחין השותפין וכו'. ה''פ האחין שהיו אוכלין על שלחן אביהם. והשותפין שהן גם כן אוכלין משולחן אחד ובגמרא מוקי לה במקבלי פרס שנו כלומר לא כשהן סמוכין על שולחן אחד תמיד דא''כ לא היו צריכין עירוב לכל אחד ואחד דקיי''ל כמאן דאמר מקום פיתא גורם והרי הן כאנשי בית אחד אף על פי שישנין הן בבתיהם ויש לכל אחד ואחד בית בפני עצמו אלא דמיירי במקבלי פרס שהאחין נוטלין פרנסה מאביהן ואוכלין כל אחד ואחד בביתו וכן השותפין שהן עושין מלאכה בשותפות אצל בעל הבית ונוטלין פרנסתן והולכין כל אחד ואחד בביתו ואוכלין ולהכי קאמר וישנים בבתיהם דמסתמא כשיש לכל אחד ואחד בית בפני עצמו והולך לישן שם אוכל הוא גם כן שם ואף על פי שהן נוטלין משלחן אחד צריכין עירוב לכל אחד ואחד אם הן רוצין לערב עם בני החצר שלהן:
רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב יְהוּדָה. שְׁנֵי בָתִּים זֶה לִפְנִים מִזֶּה. עֵירֵב הַפְּנִימִי אֵין הַחִיצוֹן צָרִיךְ לְעָרֵב. עֵירֵב הַחִיצוֹן הַפְּנִימִי צָרִיךְ לְעָרֵב. אָמַר רִבִּי פִינְחָס. אַף בְּמִצְרַיִם 41b חֲלִיפִּין. נָתַן עַל הַפְּנִימִי צָרִיךְ לִיתֵּן עַל הַחיִיצוֹן. נָתַן עַל הַחיִיצוֹן צָרִיךְ לִיתֵּן עַל הַפְּנִימִי. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אֲפִילוּ לֹא עֵירֵב הַפְּנִימִי אֵין הַחִיצוֹן צָרִיךְ לְעָרֵב. לָמָּה. נַעֲשֶׂה בֵית שַׁעַר. מִילְּתֵיהּ אָֽמְרָה. אֵין בֵּית שַׁעַר לְיָחִיד. מִילְּתֵיהּ דְּרַב אָֽמְרָה. יֵשׁ בֵּית שַׁעַר לְיָחִיד. דָּמַר רִבִּי בָּא בַּר יְהוּדָה בְשֵׁם רַב. הָדָא דְתֵימַר בְּבֵית שַׁעַר שֶׁלְיָחִיד. אֲבָל בְּבֵית שַׁעַר שֶׁלְרַבִּים הֲרֵי זֶה עֵירוּב. וְהַדָּר שָׁם הֲרֵי זֶה אוֹסֵר עָלָיו. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב יְהוּדָה. בִּשְׁנֵי בְנֵי אָדָם. אֶחָד שֶׁיֵּשׁ לוֹ רְשׁוּת וְאֶחָד שֶׁאֵין לוֹ רְשׁוּת. עֵירֵב זֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ רְשׁוּת הוּתָּר זֶה שֶׁאֵין לוֹ רְשׁוּת. עֵירֵב זֶה שֶׁאֵין לוֹ רְשׁוּת לֹא הוּתָּר זֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ רְשׁוּת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר' בא וכו'. מילתא באנפי נפשה היא דקאמר בשם רב יהודה דכך הוא הדין בשני ב''א שהן שרויין בבית אחד ולאחד יש לו רשות ולאחד אין לו רשות שם אלא שדר הוא בשכנות עמו ועירב זה שיש לו רשות בבית עם בני החצר הותר גם זה שאין לו רשות לטלטל בחצר אבל אם עירב זה שאין לו רשות ומשלו לאו כלום הוא ולא הותר זה שיש לו רשות וקמ''ל דלא אמרינן הואיל ושניהם דרים בבית אחד שליחותיה הוא דקא עביד:
מילתיה דרב אמרה. אבל ממילתיה דרב שמעינן שיש בית שער ליחיד לכל מילי דאמר ר' בא בשם רב לקמן בפ''ח על המתניתין הנותן עירובו בבית שער וכו' והדר שם אינו אוסר עליו הדא דתימר בבית שער של יחיד הוא דאינו אוסר עליו אבל בבית שער של רבים שיש הרבה בתים זה לפנים מזה והחיצון בית שער לכולם הנותן שם עירובו ה''ז עירוב והדר שם הרי זה אוסר עליו שמעינן מיהת דבית שער דיחיד שמיה בית שער לכל מילי:
מילתיה אמרה. ש''מ ממילתיה דר' יהושע דקסבר אין בית שער ליחיד כלומ' שאין לו דין בית שער לגמרי ולענין שאינו אוסר כלל אפילו על הבית הפנימי שלו דהא אפילו לא עירב הפנימי קאמר ומשמע דמיהת הפנימי צריך הוא לערב גם עם החיצון אלא שאין החיצון צריך לערב עם בני החצר וא''כ בית שער דיחיד לא שמיה בית שער לכל דבר:
אפי' לא עירב הפנימי. והוא לא הותר אין החיצון צריך לערב וכדמפרש למה מפני שנעשה בית שער להפנימי והדר בבית שער אינו אוסר כדתנן לקמן בפ''ח הנותן עירובו בבית שער אינו עירוב והדר שם אינו אוסר:
חליפין. כלומ' אף לענין הגשר כך אלא שהדין הוא בחליפין מדין העירוב שאם נתן גשר של נסר על הפנימי והוא לסימן שמסלק עצמו מבני החצר אין סילוקו כלום לפי שיש לו דריסת הרגל על החיצון והחיצון פתוח הוא לחצר ואוסר עליהן והן עליו ואם נתן הגשר על החיצון וסילק עצמו מבני החצר אינו צריך ליתן על הפנימי שממילא מסולק הוא:
אמר רבי פנחס אף במצרים. מצרים מלשון גשרים בריש ביצה ואי איכא מצרא עברא ופי' הערוך גשר של נסר קטן:
עירב הפנימי אין החיצון צריך לערב. לפי שהחיצון חשוב היא כבית שער להפנימי' והפנימי הוא שאוסר על בני החצר לפיכך הוא ניתן את עירובו ולא החיצון שאין בית שער אוסר ואם עירב החיצון לא כלום הוא וצריך הפנימי לערב דלא מהני עירובו של החיצון ולא מידי:
שני בתים זה לפנים מזה. והחיצון פתוח הוא לחצר ויש להפנימי דריסת הרגל דרך החיצון להחצר:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source